כשהייתי בכיתה א', אני ואח שלי מאוד רצינו כלבה. גם לפני זה רצינו כלב, אך בכיתה א' החלום שלי התגשם.
הכל התחיל מטיול בשבת כשיצאנו לראות בתים בתערוכות אומנות. באחד הבתים הייתה כלבה קטנה ומקסימה.
אז התחיל מסע השכנועים: אני ואחי ניסינו לשכנע את ההורים לקנות לנו כלב. את אמא שכנענו בקלות. אבא לא משוכנע עד היום וקורא לסאלי "עז".
מה שמפתיע, ישבנו במסעדה בערב, ודיברנו על איזה כלב ניקח, אבא הציע סוג "קאוואליר קינג צ'ארלס ספניאל" (בן הדוד של הקוקר). ראינו תמונות של הסוג של הכלב הזה באינטרנט, הסתכלנו בתמונה היטב ואמרנו שאנחנו לא מוותרים ורוצים את הכלב הזה.
כשהגענו הביתה אח שלי בדק במחשב מי מוכר כלבים כאלה. ראינו מישהו שמוכר גורים וגר בתל אביב.
יום אחרי צלצלנו לאיש וביקשנו לראות את הגורים. כשבאנו אליו ראינו שישה גורים , התלבטנו אם לקחת בן או בת.
בסוף החלטנו לקחת בת. הסתכלנו על שלושת הכלבות ששיחקו וראינו כלבה עם כתמים בצורה מאוד יפה. היא הייתה קטנה ומתוקה. מיד רצינו אותה. כעבור זמן קצר הגענו הביתה עם הגורה. החלטנו שקוראים לה "סאלי".
הצטלמנו אתה, ליטפנו אותה וכך הגיעה הכלבה החמודה שלי.
דנה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.